אפשר לבנות תפריט דיגיטלי מושלם ועדיין לקבל מעט מאוד סריקות, מסיבה אחת פשוטה: הקוד נמצא במקום הלא נכון. מיקום הוא ההבדל בין סועד שפותח את התפריט לבד תוך שלוש שניות לבין סועד שמחפש מלצר ומבקש תפריט מודפס. הנה איפה למקם אותו ולמה.
הכלל הבסיסי: בקו הראייה, לא על השולחן
הטעות הנפוצה ביותר היא מדבקה שטוחה במרכז השולחן. תוך דקה היא מכוסה בסלסלת לחם, במפית או בטלפון של הסועד. קוד עומד, על מעמד קטן או על סטנד, נשאר גלוי לאורך כל הארוחה.
אם אתם כן בוחרים במדבקה שטוחה, מקמו אותה בפינה של השולחן ולא במרכז, קרוב לקצה שבו יושב הסועד.
חמש הנקודות ששוות מדבקה
- על השולחן, בעמידה. נקודת הסריקה הראשית, גלויה לכל מי שיושב.
- בכניסה לעסק. לקוח שממתין למקום מדפדף בתפריט ומחליט מראש. זה גם מה שגורם לעוברי אורח לבדוק אם שווה להיכנס.
- בחלון הראווה או על הדלת. עובד גם כשהעסק סגור, וממשיך לייצר עניין בשעות שאין בהן שירות.
- ליד הקופה או הדלפק. רלוונטי במיוחד לבתי קפה ולעסקי טייק אווי.
- על אריזות המשלוח וכרטיסי הביקור. לקוח שהזמין הביתה מקבל דרך חזרה לתפריט המלא בפעם הבאה.
גובה, גודל וזווית
- גובה: קוד על שולחן צריך להיות בטווח של 20 עד 40 סנטימטרים מהעיניים של היושב. קוד על שלט בכניסה צריך להיות בגובה עיניים של אדם עומד, בערך 150 סנטימטרים.
- גודל: מינימום 2.5 על 2.5 סנטימטרים לסריקה מקרוב. לשלט שסורקים ממטר או יותר, הכלל הוא כעשירית ממרחק הסריקה: קוד של 10 סנטימטרים לסריקה ממטר.
- זווית: קוד בזווית קלה, כמו מעמד משופע, נסרק בקלות רבה יותר מקוד שמונח שטוח לגמרי.
תאורה: הגורם שהכי מפספסים
מסעדת ערב עם תאורה נמוכה היא הסביבה הקשה ביותר לקוד QR. מצלמת הטלפון צריכה ניגודיות כדי לזהות את הקוד, ובאור חלש היא נאבקת. שלושה פתרונות:
- הדפיסו בניגודיות מקסימלית: שחור על לבן, לא אפור על בז’.
- בחרו חומר מט ולא מבריק. השתקפות של נר או ספוט הורסת סריקה.
- באזורים החשוכים באמת, שקלו להוסיף שבב NFC לצד הקוד. הרחבנו על זה בהשוואה בין QR ל-NFC.
מה לכתוב ליד הקוד
קוד עירום מקבל פחות סריקות. הוסיפו שלושה אלמנטים:
- פעולה ותוצאה: “סרקו לתפריט המלא”. הסועד רוצה לדעת מה יקרה.
- שם העסק: כדי שיהיה ברור שהקוד שלכם ואינו פרסומת של מישהו אחר.
- הבטחה קטנה: “בלי אפליקציה” או “נפתח מיד” מסירות את החשש העיקרי מסריקת קוד לא מוכר.
טעויות שכדאי להימנע מהן
- קוד מודפס על תפריט מודפס. אם כבר יש תפריט ביד, אין סיבה לסרוק.
- קוד קטן מדי בפינה של תפריט טייק אווי. אם צריך לחפש אותו, לא יסרקו אותו.
- מדבקה שהתקלפה או נשרטה. בדקו את המדבקות אחת לחודש; קוד פגום פשוט לא עובד.
- קוד שמוביל לדף בית ולא לתפריט. כל לחיצה נוספת מאבדת חלק מהסועדים.
- קוד סטטי שהודפס פעם אחת. אם הכתובת השתנתה, כל המדבקות שלכם מתות. השתמשו בקוד דינמי שהמערכת מייצרת עבורכם.
ומדדו
היתרון של תפריט דיגיטלי הוא שאתם לא צריכים לנחש. נתוני הצפיות מראים כמה סריקות היו ובאילו שעות, ואם הזזתם מדבקה או שיניתם את המשפט שלידה, תראו בנתונים אם זה עבד. אצל חלק מהעסקים החלפה של מדבקה שטוחה במעמד עומד היא השינוי היחיד שהוכפיל את מספר הסריקות.
בנו את התפריט וקבלו קוד QR ייחודי שאפשר להדפיס ולפרוס בכל הנקודות האלה.
